domenica, luglio 13, 2008

Shabbat Balak

Ecco il testo del mio primo D'var Torah in ebraico. Segue resumé in inglese.
Sono personalmente grato a rabbi Ada Zavidov, che mi aiutato con l'ebraico e al hazan Evan Cohen, che mi ha dato una generosa mano per il testo inglese.

פרשת בלק באמת מצחיקה. בתחילת הפרשה אנחנו מיודעים על הדאגות של מלך מואב:
הקהל הזה (היהודים) לוחך את-כל-סביבתינו.(במדבר 22:4 ) המלך, בחור ושמו בלק, פוסק שצריך כלי-נשק ממש מדויקים, מודרנים, נגד קהל כל כך חזק, שלוחך את-כל-הסביבה . המידרש מסביר ממה פחד מלך מואב: מי שיכול ללחך, יכול גם לנשוך...
אז הוא שולח שליחים למכשף היותר המפורסם: בחור ושמו בלעם.
עכשיו, אתם יודעים שבלעם לא מכשף רגיל. הוא לא עובד כמו העמיתים שלו, שבדרך כלל עושים את כל התפקידים שלהם לבדם, מהר-מהר וזהו. לא. אנחנו יודעים שבלעם הוא מכשף מצפוני. אז בלעם יודע שהעבודה שלו תהיה קשה: העם היהודי חזק, ובכל המזרח התיכון, אפילו בכל העולם, כולם יודעים על סיפור יציאת מצרים. נו, מא לעשות? בלעם מתחשב ב- ה' ,מקבל מידע שהוא לא אוהב כל כך. במילה אחד: לא. ה' אומר: "לא תלך עמהם".
אבל בלק לא מוותר. זה דבר ממש רלוונטי. ועכשו שרי מואב אומרים לבלעם: בלק יכבד אותך מאוד, ובלעם, שהיה, כמו שאמרתי, מקצועי מצפוני, מנהל משא ומתן, מדבר על הכסף. עכשיו הוא מקבל הצעה מעניינת, מדבר עוד פעם עם ה' וזוכה בהסכמתו. הוא קם מוקדם בבוקר, ומכין את אתונו ועוזב עם שרי מואב.
אבל תהיה עבודה קשה, אמרתי.
האתון עוצרת פעם אחת. בלעם מכה אותה, האתון יוצאת מן הדרך, בלעם מכה אותה שוב. האתון כמעט מוחצת על הגדר ורק עכשיו בלעם, המכשף המפורסם בעולם, רואה את הסיבה להתנהגות המוזרה של האתון. יש מלאך ה'. זה משהו שהאתון יכולה לראות לפני אדונה. ממש בושה: יש משרתים, אולי יש שרי מואב וכולם ראו שהאתון של בלעם יותר מוכשרת מאדונה.
כשבלעם מתחיל לעבוד, לקלל את עם ישראל, הוא פשוט לא מצליח.
הוא רוצא לבטא את הקללה הראשונה, אבל הוא יכול רק להסביר שקהל ישראל לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. המעביד מתרגז ואומר: אמרתי קלל ואתה מברך! ובלעם ענה: סליחה אדוני, עשיתי מה שיכולתי.
אז, עוד פעם: בלק מביא את בלעם למקום אחר והמכשף שוב מתאמץ . אבל גם הפעם הזה אין קללה. בלעם אומר: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וה' של הישראלים הוא אל חזק, כמו שכולם יודעים מאז יציאת מצרים.
אפשר להניח שעכשיו בלק בשפל קצת. הוא דואג כי הקהל הזה ילחך את-כל-סביבתינו, הוא התקשר עם המומחה היותר המפורסם, הוא גם שילם לו הרבה ומה קרה? אין תוצאה, אין קללה!
ובלעם, פעם שלישית פותח את פיו, לבטא את דברי ה'. ועוד פעם, ברכה באה. המילים שאנחנו יודעים, כי שרים אותן כשהשבת נכנסה: מה-טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל. בלעם מדבר על יעקב, על ישראל, וגם מדבר על ה' שמוציאו ממצרים. זאות ההסטוריה של עם ישראל, אבל באמת זאת לא קללה.
עכשיו בלק ממש דואג ובלעם מפוטר, כשבלק אומר לו: לך אל-מקומך. ובלעם לא מקלל את המעסיק שלו אלא מברך עוד פעם את עם ישראל ומנבא את המלחמות ואת הנצחונות של עם ישראל, הקהל הזה שבלק פחד ממנו, כי הם לוחכים את-כל-סביבתו.
ומה קרא אחרי הסיפור הזה? במסורת שלנו (מדרשים ופרשנות) אנחנו לא מוצאים הרבה על תולדות על האיש הזה, בלעם: ממש פרדוקס, על איש שיכולים לקרוא לו אפילו נביא.
החסידים מדגישים שבפרשה שלנו כתוב שיש לבלעם עיןאחת ולא שתי עיניים: "נאום הדבר שתום העין" (כ,ד, 3). חשוב מאוד, אומרים החסידים, שלכל אחד יהיו שתי עיניים: אחת לראות את הקטנות שלו, ואחת לראות את הגדולה של ה'. לבלעם היתה רק עין אחת, זאות אומרת שהוא יכול היה לראות רק את הגדולה של ה', אבל לא הרגיש את הקטנות שלו. אז הנבואות שלו היו אמיתיות, אבל הואהתייחס לעצמו כאל איש גדול, חזק, מפורסם. היה איש אנוכיי, כל כך מלא את עצמו שלא יכול להרגיש מה שקרה קרוב אליו: הוא לא ראה את המלאך ולא שם לב שאתונו יכלה לדבר. אלא לא נסים גדולים, הסטוריים. חכמים קורים להם נסים נסתרים.
שד''ל מסביר שבתורה לא כתוב שהאתון דברה, אבל כתוב שה' פתח את פיה. יצא קול אחד,לא ברור, לא מובחן, ובלעם חשב: מה פתאום, זו רק חיה, ורק בסוף שמע את דיבורה האנושי.
צריך רגישות מיוחדת לשמוע, להקשיב, לשים לב מה אומרת חיה אחת. ולבלעם לא היתה הרגישות הזאת וגם לא היתה לו הרמה הרוחנית של הנביאים.
בלי עין אחת, בלי רגישות, מה בלעם רואה? אנחנו יודעים מן הטקסט שבלק הביא בלעם למקומות שונים, לקלל את הקהל הזה שלוחך את-כל-סביבו.
יש מדרש שמסביר איך השם של כל מקום מתחבר למילותיה של כל ברכה.
בפעם הראשונה בלק הביא את בלעם ל"במות-בעל". בעל היה אל הפוריות, ובלק רצה להכות את ישראל בפרנסה כדי שהם יפנו אל בעל ולא אל ה'.
בפעם השנייה בלק הביא את בלעם למקום ושמו "צופים": הוא רצה להכות בצפייה , בכוחו הרוחני של עם ישראל.
ובפעם השלישית בלק הביא את בלעם אל ראש הר. מנקודת-השקפה זאת בלעם יכול להסתכל בכל עם ישראל שחונה במדבר. עכשו בלק המלך רוצה משהו חזק נגד כל בני ישראל. אבל בלעם אומר את המילים שאנחנו מכירים : מה-טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל. בלעם רואה לא רק את עם ישראל - אהלים ומשכנות, שבטים ומשפחות. הוא רואה גם את, ומדבר גם על, ההיסטוריה שלנו, על האל המוציא ממצרים.
חשוב מאוד:בלעם אומר שהאהלים הם טובים, לא יפים. זה לא חזון אסתטי על מה שהוא דיבר, ואנחנו שרים בתפילה. "מה טובו אהליך יעקב" - אלא הם הערכים המוסריים של המסורת שלנו. ההסטוריה של העם שיצא ממצרים. האמונה בה', שנתן לנו ולכל העמים חוקים של חירות וצדק, ואמר: לא בשמיים היא, זאת אומרת אפשר לחיות ולהתקיים לפי חירות וצדק, אפשר להגשים בעולם הזה את החזון העתיד "וגר זאב עם-כבש". זאת המסורת של העם שלנו.
יהי רצון שנחיה ונקיים לעולםאת המילים האלה, למרות שנאמרו על-ידי בלעם


Balak in my opinion is perhaps one of the funniest Torah portions. It tells how the nobility of Moab is concerned because the Jews, like an ox, “lick up all that is around”: the one who is able to lick can easily learn how to bite. Balak, the king of Moab, therefore decides to employ a famous sorcerer, Bilaam, against the Jews. Bilaam reluctantly agrees to cooperate, even if he is aware of the special relationship that the Jews have with God. However, his donkey refuses to carry him to his “workplace” and gives him a warning speech. Such a distinguished sorcerer, a real professional in his own field, yet even his donkey won’t obey him.
And there is even more. When Bilaam finally reaches his “workplace”, he is not able to fulfill the terms of his employment. He has been hired to curse the Israelites, but only blessings come out from his mouth. Bilaam tries three times to curse, and instead we have three blessings. Balak the king gets increasingly upset, and in the end he rudely sends Bilaam off.
We do not know so much of what happened to Bilaam after this story, but for sure he was very famous sorcerer, and there are those who, even now, consider him a prophet.
The Hassidim disagree, maintaining that each human being has two eyes, one to look at God’s greatness, the other to look humbly at himself. Clearly Bilaam was able to perceive God’s great designs, but he was so selfish, so proud, that he lacked humility. Samuel David Luzzatto (Shadal, an Italian commentator) observed that according the Torah, the donkey did not really speak but just uttered a confused sound. We all know that to understand the feeling of an animal we need an extra sensitivity. Another quality in which Bilaam was lacking.
But even with just one eye, even with such limited sensitivity, Bilaam was able to foresee the whole picture of Israel: the history (because he mentions the Exodus from Egypt), the future (he lists the battles that the Israelites will win), and the special relationship with God.
A Midrash links each of the failed curses with the name of the spot from where the blessing comes in its place. The first curse was meant to hit Israel’s economic stability, and to have the Jews worshipping Baal, the god of prosperity. For this reason Balak choose to bring Bilaam in a place called Bamot-Baal. But it failed. The second curse was meant to hit the Jews’ spiritual strength, and so Balak brought Bilaam to a place called Tzofim (from tz’fia, to see or look) since the Jews’ ability to look towards the future is part of our spiritual strength. However, it failed again. The third curse was meant for the whole people of Israel, and it was supposed to be uttered from the peak of a mountain from where it would be possible to see the whole encampment. This too failed, turning into a blessing. And what a blessing! It includes words that we sing every time we begin a service: “How beautiful are your tents Jacob, your dwelling places, O Israel.” It mentions a summary of the Exodus from Egypt and praises the qualities of Israel, the high moral values of our tradition that proclaim that is possible to build a world of freedom and justice, despite every despotic king (and hired sorcerer).

2 commenti:

ariela ha detto...

Credo che sia la prima volta in vita mia che mi sono fatta delle schiette risate leggendo un D'var Torah. Due sono le ragioni del divertimento, la prima è che hai raccontato con molto spirito umoristico la storia di Balam, la seconda è che finalmente un ebraico leggero per scrivere storie della Torah. Di solito usano un ebraico pesante di cui quasi non capisco niente.
כל הכבוד

נחום ha detto...

wow, grazie per i complimenti!!!